שמורות טבע ימיות ככלי לשימור הסביבה והמגוון בים התיכון

הרצאה מאת ד"ר רותי יהל

אקולוגית ימית, חטיבת מדע, רשות הטבע והגנים

ישראל היא אחת מ-22 מדינות הממוקמות סביב הים התיכון. לישראל כ-200 ק"מ קו חוף וכ- 3,950 קמ"ר מים טריטוריאליים באגנו המזרחי של הים התיכון – אגן הלבנט. שטח זה דומה בגודלו לכחמישית מגודל השטח היבשתי של המדינה. במי הים ובקרקעיתו מצוי מגוון מינים עשיר הכולל מאות מיני דגים, אלפי מינים של חסרי חוליות וכן מיני צומח, זוחלים (צבי ים) ויונקים ימיים. אולם החברות ובתי הגידול הימיים חשופים לפגיעה מתמדת. מקור האיומים עליהם הוא בדיג יתר ובשיטות דיג הרסניות ולא-סלקטיביות, בפיתוח מואץ של החופים, בנייה על קו החוף ובקרבתו, שינויים במאזן החול והנוטריינטים לאורך חופי ישראל, שינוי רוחב החופים והתמוטטות המצוק החופי. איומים נוספים נובעים מהקמתם של מתקני תשתיות רבים סמוך לים, ביניהם נמלים ומרינות, תחנות כוח, ומתקנים להתפלת מי ים בכמויות גדולות. על אלה נוספים קווי תשתיות, קידוחים להפקת גז ונפט ומבנים ימיים נוספים, כגון איים מלאכותיים, שהקמתם למטרות תשתית ותעשייה כבר אושרה. הגירתם של דגים וחסרי חוליות למזרח הים התיכון, בפרט מינים פולשים מים סוף משנים במהירות את מצב המערכת. מינים מהמהגרים דחקו מינים מקומיים, העלו את הסיכון להכחדתם, צמצמו את המגוון הביולוגי ושינו בתי גידול. כדי להגן על מערכות אקולוגיות מייצגות בתווך הימי ועל מגוון המינים הביולוגי (Biodiversity) בסביבה הימית, גיבשה רט"ג תכנית להכרזת שמורות טבע ימיות ברוח אמנת ברצלונה. תפקידן של שמורות ימיות הוא להגן על שטחים הכוללים סוגים מייצגים של מערכות אקולוגיות חופיות וימיות; וכן על סביבות טבעיות שנשקפת להן סכנת היעלמות באזור התפוצה הטבעי שלהן, או ששטחן נמוך באופן טבעי; סביבות טבעיות החיוניות להישרדות, לרבייה ולשיקום של מינים בסכנה ושל מינים מאוימים או אנדמיים של צומח וחי; ועל אתרים בעלי חשיבות מיוחדת בגלל העניין המדעי, האסתטי, התרבותי או החינוכי שלהם. שמורות ימיות גדולות מאפשרות הגנה על מערכת אקולוגית שלמה וכן על בעלי חיים ימיים גדולים שטווח המחיה שלהם רחב. סה"כ, מוצעת הכרזתן ותפעולן של שמורות טבע ימיות בהיקף של כ - 20%  מכלל שטח המים הריבוניים של ישראל בים התיכון. שמורות הטבע ינוהלו במטרה לשמור על שלמותם של בתי הגידול והמגוון של מיני החי והצומח הטבעיים בתחומן. ממשקי השמורות מעוגנים בתקנון ובתכניות השמורות. מטרת תכניות הממשק היא לאפשר שימושים אנושיים רבים ככל הניתן בשמורה, תוך התייחסות לממדיה הרבים, הכוללים את קרקעית הים, עמודת המים ופני הים, אזורים שונים בתוך השמורה והמחזוריות בעונות השנה. כל זאת תוך מתן הגנה מרַבית למערכת האקולוגית ובאופן שלא יפגע בשלמותה. חזרה לתכנית הכנס
Share and Enjoy:
  • Print
  • Digg
  • StumbleUpon
  • del.icio.us
  • Facebook
  • Yahoo! Buzz
  • Twitter
  • Google Bookmarks

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *